מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה

פעם בשנה ביום העצמאות אני פוגשת אנשים מפעם מזמן. ביסודי שיחקנו ביחד מחניים בהפסקות, בתיכון נסענו יחד לראות את משינה בצמח בחולצות גזורות ושק שינה. בצבא שתינו בירות בים כשיצאנו חמשו"ש, ונשארנו חברים גם כשצבעתי את השיער לבלונד. למדנו יחד למבחנים, התרגשנו לקראת טיולים בצופים, חווינו נשיקות ראשונות, ואהבות סוערות ולבבות שבורים. אחר כך טיילנו לבד וביחד בכל העולם, נרשמנו ללימודים, פגשנו אנשים אחרים. בדרך היו חתונות, ופרידות, ולוויות, וחיים חדשים. והחיים עצמם.

וכל שנה אני חושבת על השנים שקדמו לה. איך פעם היינו מגיעים שיכורים עוד מהמסיבה של הלילה הקודם, מנסים להיזכר בשמותיהם של אלו שהתעוררנו לידם, ושותים עוד מרגריטה קפואה או שתיים או שלוש כדי לשכוח. ובפעם ההיא שא' שתה קצת יותר מדי והקיא את נשמתו באמבטיה ונשבע שהוא בחיים לא נוגע שוב בויסקי סאוור. וכשהאקס המיתולוגי הגיע עם כפילה של בר רפאלי ומתתי קצת מבפנים. והחיבוק עם החבר-הכי-טוב-לשעבר שעוקר לי את הלב מגעגועים אבל כה מנחם ומוכר, כאילו התחבקנו רק אתמול. ובאמת שחייבים כבר להיפגש לכוס קפה, שלא נחכה ליום העצמאות הבא, אנחנו מבטיחים שוב.

והשנה שפתאום הגיעו בבת אחת גם כל אלה שמגשימים את החלומות מעבר לים, ההוא שפתח חומוסיה בברלין וזה שמוכר יהלומים בניו יורק והליכודניק היחידי בחבר'ה שבדיוק חזר ממקסיקו אחרי עשור, וגם השניים שסוף סוף סיימו את לימודי הרפואה המפרכים ואיזה כיף שאף אחד מהם לא בתורנות. ובני ובנות הזוג שכבר לא מתחלפים. ואני, שקצת נהנית וקצת סובלת ממשבצת השמאלנית הסהרורית שכולם כבר עשו לה הייד בפייסבוק.

והיום בתינו כבר הומים, הומים מתינוקות. ושם יש עוד איזה אחד בדרך, ויש כבר כאלה עם שלושה. ומישהו זורק, אולי בשנה הבאה נביא להם מתנפחים. ושיחות נקטעות נורא מהר, כי צריך גם עיניים בגב, והנה עוד ילד כמעט נפל מהמרפסת והקטנה שוב דפקה את הראש בפינת השולחן. והרכילות על המסיבה מליל אמש התחלפה בשיח נדל"ן על הגירה בחזרה למחוזות ילדותינו, קרוב להורים ולגינות ירוקות, ותשמעו, כדאי לכם גם, מאוד שקט פה בלילה. ואני חושבת, אולי דווקא שנה הבאה נשאיר כולנו את הילדים אצל ההורים ונחזור לשתות כמו פעם ולדבר יותר ממשפט אחד ברצף (ע', לטיפולך).

וכל שנה כשהמדינה חוגגת עוד יומולדת, אנחנו נפגשים ומתבגרים גם אנחנו קצת ביחד, על קבבונים בפיתה. ובשביל שמאלנית סהרורית, זה הופך את יום העצמאות למשהו לצפות לו.

עוגת אביב – עוגת יוגורט בחושה עם ורדים ופיסטוקים

מה צריך

225 גרם קמח (כוס וחצי + כף)
1 כפית אבקת אפייה
100 גרם סוכר (חצי כוס)
75 גרם שקדים טחונים (כוס פחות כף)
2 ביצים
1 כף דבש
250 מ"ל יוגורט בטעם טבעי (בערך גביע, אני קונה את הדלי הגדול של "יוגורמה" ומודדת במשקל)
150 מ"ל שמן צמחי (3/4 כוס)
גרידת לימון מלימון אחד
100 גרם פיסטוקים קצוצים (כוס)

לסירופ:
150 מ"ל מים (3/4 כוס)
100 גרם סוכר (חצי כוס)
מיץ מלימון אחד
1 כפית מי ורדים

* מספיק לשתי תבניות אינגליש קייק או תבנית אחת עגולה סטנדרטית

הכנה

מחממים תנור ל – 180 מעלות.
מערבבים את החומרים היבשים בקערה אחת: הקמח, אבקת האפייה, הסוכר והשקדים הטחונים:

מערבבים את החומרים הרטובים בקערה שניה: היוגורט, הביצים, השמן והדבש:

מוסיפים לרטובים גרידת לימון:

מאחדים את שתי הקערות ומערבבים רק עד שיש תערובת אחידה.

מוסיפים את הפיסטוקים הקצוצים ומערבבים רק עד שהם נטמעים בתערובת (להיזהר מערבוב יתר)

מעבירים לתבנית ומכניסים לתנור ל – 50 דקות. העוגה מוכנה אם מכניסים שיפוד והוא יוצא עם פירורים לחים.

בינתיים מכינים את הסירופ. בסיר קטן מביאים לרתיחה את המים והסוכר ומבשלים עד שהסירופ מצטמצם בערך בחצי ומסמיך מעט (בין 5 ל – 10 דקות). מצננים.

אחרי שהסירופ התקרר קצת מוסיפים מיץ לימון ומי ורדים (ניסיתי להוסיף אותם לפני הבישול, והארומה הולכת לאיבוד).

כשהעוגה יוצאת מהתנור שופכים מעליה את הסירופ ומקשטים בפיסטוקים.

שיהיה אביב שמח וקיץ נטול מלחמות.