בחפץ חשוד אסור לגעת, וגם לא להתקרב

בקבוצת התמיכה שהתחלתי ללכת אליה לא מזמן נתנו לי במתנה משפט מודפס על בריסטול בצבע תכלת: "זכרי", כתוב שם. "מצליחנים אומרים: אולי זה קשה אבל זה אפשרי. מפסידנים אומרים: אולי זה אפשרי אבל זה קשה". זה תלוי לי על המקרר ואמור להזכיר לי שפחמימות מסוכנות יותר מהגרעין האיראני.

אולי זה אפשרי, אבל זה קשה. במיוחד בחנוכה כשהסופגניות של רולדין קוראות בשמי, או בליל סערה כשחצי-כוס-מלאה מתכרבל מול הטלוויזיה עם כוס קפה, נוטלה וכפית. וספרי הקונדיטוריה שלי מרגישים זנוחים כמעט כמו הדיקטטורית הקטנה כשהיא מתעוררת בחמש בבוקר וההורים שלה עושים את עצמם מתים.

גם כל המצב המיותר הזה של החורף לא תורם לאתגר הג'ינסים הזה, הלא פשוט מלכתחילה. אבל מה לעשות שבחורף יש תותים, ותותים ישמחו לבב אישה אפילו אם היא בקבוצת תמיכה, ואפילו שגזרה על עצמה חיי פרישות ופריכיות אורז.

אז היא תכין טארט שוקולד מושקע ותקשט אותו בפרוסות סימטריות של תותים שבחרה בקפידה ותשלח אותו לשמח דודים ודודות בארוחת חג ועוד מעבר מעבר לקו הירוק. והיא תזכיר לעצמה שהאושר מתחיל מבפנים וכל זה, במיוחד אם בפנים אין עכשיו עוגת שוקולד. וכמו שהיא אומרת לעצמה על כל העניין הזה של השלום, אולי זה קשה, אבל גם זה, אפשרי.

טארט שוקולד

גרסה יותר מושקעת לקינוח שוקולדי. עצלנים – לכו למתכון מהפעם שעברה
(מבוסס על מתכון של קרין גורן עם שינויים)

מה צריך?

בצק פריך אפוי למחצה

מכינים את הבצק לפי ההוראות כאן ואופים אפייה עיוורת (לא עד הסוף) – לפי ההוראות המפורטות כאן

מילוי השוקולד 

2 ביצים
2 צהובים של ביצה
1/4 כוס / 50 גרם סוכר
250 גרם שוקולד מריר
150 גרם חמאה

ממיסים שוקולד וחמאה בקערה שמונחת על סיר עם מים רותחים. חשוב שתחתית הקערה לא תיגע במים הרותחים ושהאש לא תהיה חזקה מאוד כדי שהשוקולד לא יישרף.

מערבבים עד שהכל נמס.

במיקסר מקציפים ביצים וסוכר לקצף יציב ובהיר

מקפלים את הקצף של הביצים לתוך השוקולד עם מרית.

שופכים את מלית השוקולד לבצק האפוי למחצה. חשוב שהוא לא יהיה חם ישר מהתנור אלא הצטנן מעט, ואופים בחום של 180 מעלות 20-25 דקות. הטארט מוכן וטעים ומעולה ככה.

הצעת הגשה חורפית:
(גם קצפת עובדת מצוין)

ווי לאב יו גילי. (לא, מה פתאום, ללקק שאריות מהקערה זה לא נחשב).