מי אני

קוראים לי גילי.

לפני כמה שנים, עם או בלי קשר לזה שהתחלתי לעבוד בארגון שלום, התחלתי גם לאפות. אולי כדי לאזן את כל החמוץ של הפוליטיקה עם קצת מתוק של קינוחים. מאז כבר עברתי עבודה, אבל אני עדיין בעסקי קידום השלום. שלום הוא הדבר הכי חשוב בעיני, אחרי סוכר ובצקים.

חוץ מזה שאני שמאלנית מקצועית ואופה חובבנית, אני גם ביטלמניאקית רצינית, ילידה ותושבת תל אביב עם שורשים בקיבוץ. אני שונאת בננות, וגם לקום מוקדם בבוקר. אני אוהבת קיץ, וחושבת שההמצאה הכי גאונית של האנושות היא קרמל מלוח.

אני חיה עם בן זוגי הצרפתי המכונה בבלוג "חצי-כוס-מלאה" על שם האופטימיות הרבה שהכניס לחיי פסימית מלידה שכמותי. הוא משתדל לטעום ולחוות דעה על כל המתוקים שאני מכינה למרות שבאופן אמיתי הוא הכי מעדיף עוגיות מהסופר שבורות לתוך כוס חלב. אמא ללוסי (5) ותומא (2). הם, לצד המשרה המשרדית המלאה, גם האחראים הישירים לכך שתדירות הפוסטים בבלוג נמוכה ועמכם הסליחה. 

אף על פי כן אני משתדלת לשתף פה אחת לאיזה זמן מוגבל הגיגים על המצב ועל החיים, סיפורים עם מידע אישי מופרז, מתכונים לדברים מתוקים (ולעתים נדירות גם אחרים) ותמונות שאני מצלמת בחובבנות שיש לקוות שיום אחד תתחלף במקצוענות.

פתחתי את הבלוג כי רציתי מחסן לכל הניסיונות במטבח והמחשבות בראש. תודה שקפצתם לבקר, מוזמנים להישאר ולכתוב לי תגובות. 

אפשר גם במייל: harpazgilly@gmail.com