דור שלישי לסמבה

תסלחו לי שאני לא רוצה לדבר על השלום, אני רוצה לדבר על סבתא שלי.

סבתא שלי אוהבת לבשל במידה. אם כל המשפחה מגיעה בשבת בצהריים, היא מכינה עשרים סירים. יש בהם אוכל פולני, ברזילאי, איזו מנה שהיא אכלה במסעדה באותו שבוע ומשהו שראתה בתכנית בישול בארבע לפנות בוקר. כולם מכילים כמויות לא הגיוניות של שמנת וסוכר ועם או בלי קשר לזה גם טעימים נורא. היא שרדה את רוב מלחמות ישראל ולכן הפריזר שלה מוכן לכל צרה שלא תבוא עם שורות שורות של בשר קפוא וחבילות של חמאה.

בגיל שבו אני הייתי עסוקה בללמוד לבגרויות היא ילדה תאומים. זה קרה תשעה חודשים בדיוק אחרי טיול מיתולוגי לוואדי עמוד או התגנבות מיתולוגית לפסי הרכבת שליד הקיבוץ עם המתנדב השמו"צניק החתיך מתל אביב. זה שנוי במחלוקת משפחתית עד היום. תמיד היתה עירונית מדי ולכן בשלב מסוים ארזה את השמו"צניק והתאומים לשליחות בברזיל, שם למדה לנגן על גיטרה קלאסית שחורה שקיבלתי כירושה מוקדמת. את התאומים היא גם שלחה פעם אחת על ספינה מריו דה ז'נרו לחיפה בליווי של נוסע אקראי ושולחן כדורגל. במשחקים של ברזיל במונדיאל היא לא מסוגלת לצפות והולכת להסתגר בחדר עד שהם מנצחים. בגמר 98 היא בכתה אצלנו בסלון בחולצה צהובה.

היא מתחזקת חשבון פייסבוק פעיל ומכורה לקנדי קראש. בשם ההתמכרות הזו היא שולחת בקשות חיים במייל ובוואטסאפ המשפחתי בניסוחים מעוררי רגשות אשמה פולנים כמו "אני תקועה על הגשר בחושך לבד". היא הולכת לכל הקונצרטים של הפילהרמונית ולכל ההופעות של בניה ונכדיה המוזיקאים ומדווחת לכל השאר איך היה. היא עדיין מאוכזבת שאני לא עורכת דין אבל נדמה לי שהיא קצת גאה בי שאני מכינה עוגות.

עוגה ברזילאית של סבתא נעמי

את העוגה הזו אני זוכרת מגיל צעיר על השולחן של סבתא. כשביקשתי רשות לצלם ולהעלות את המתכון לבלוג גיליתי שהיא קלה מאוד להכנה, ומושחתת בטירוף. למעשה, מדובר בסוג של פלאן די קלאסי.
אצל סבתא אין כמויות או זמני אפייה. יש "קצת סוכר" או "שמים על האש עד שמוכן". השתדלתי לפרט כמה שיותר בהוראות לטובת מאותגרים כמוני שזקוקים למדוד עד הגרם.

מכולת

פחית חלב מרוכז ממותק
כוס וקצת חלב
חצי כוס סוכר
ארבע ביצים

תבנית

לסבתא יש תבנית מיוחדת מברזיל, שדומה לקוגלהוף קטנה וגבוהה. בבית ניסיתי עם תבנית דומה בלי החור באמצע, וגם עם תבנית רגילה עם חור באמצע – רחבה יותר ולא גבוהה, ויצא סבבה.  בקיצור – הכל הולך, רק לא תבנית מתפרקת.

הקרמל

אפשר להכין קרמל ישירות בתבנית אם היא עמידה מספיק לבישול ישירות על הגז, או במחבת רגילה. שופכים לתבנית או למחבת חצי כוס סוכר (בערך, אמרנו?). מבשלים על אש בינונית עד שהסוכר נמס כולו והופך לקרמל בצבע חום עמוק. אם מכינים בתבנית אז מורידים מהאש ושמים בצד ואם מכינים במחבת אז שופכים את הקרמל לתבנית מהר לפני שהוא מתקשה. אם הוא מתקשה מיד זה לא נורא, אפשר לחמם מעט מעל האש ולנער מעט את התבנית כדי שהתחתית תהיה מכוסה באופן שווה בקרמל.

בזמן שהסוכר על האש הופך לקרמל מערבבים בקערה את חומרי התערובת. שופכים פחית אחת של חלב ממותק לקערה. שופכים חלב רגיל לפחית הריקה כדי למדוד כמות שווה של חלב ושופכים גם אותו לקערה. מערבבים.

מוסיפים את הביצים אחת אחת וטורפים בין לבין.

שופכים את התערובת מעל הקרמל שהתקשה לתוך התבנית. אם יש לכם תבנית עם חור באמצע – הנה הפטנט של סבתא:

מבשלים מעל סיר פחות או יותר באותו גודל ובו מים רותחים (בן מארי) ומכסים. לחלופין, אופים בתנור בחום בינוני ושמים את התבנית בתוך תבנית מלבנית גדולה של תנורים ובה ממלאים מים עד חצי הגובה בערך (כי חשוב שתהיה סביבה של אדים).

מבשלים או אופים בערך כשעה. אין לי זמן מדויק, נו, כי זה מתכון של סבתא, וגם כי זה תלוי בגודל התבנית. אני פשוט בדקתי כל רבע שעה בערך אם מוכן. יודעים שמוכן כשנוגעים בתערובת והיא לא נוזלית לגמרי אך רוטטת. זה נראה בערך ככה:

מצננים לגמרי, כמה שיותר זמן יותר טוב, ולפחות שעה. הופכים על גבי צלחת הגשה, רצוי עמוקה בשביל הרוטב.

הרוטב

בתבנית נשארת שכבה קשה של קרמל. מחממים אותה מעט על האש עם קצת מים, מערבבים ומוזגים על העוגה כרוטב דליל ועדין.

מתפללים לאלוהי הסמבה שהסלסאו לא יעלו לשחק בחולצות כחולות ויודחו ברבע הגמר.