משהו קטן וטוב

היא כבר מספיק גדולה כדי לזכור שבקיץ יש דובדבנים בשוק. היא מחכה לזה כבר מפסח.

לפעמים אני קולטת שהיא יודעת דברים. סתם דברים. כמו, שמות של צמחים, ושלא מתפרצים לכביש, וש"גב זקוף בריא לגוף".

אני כבר לא היחידה שמלמדת אותה דברים.

היא גם יודעת להגיד בעצבים אמא, אני לא רוצה לדבר עכשיו. ואני, לפחות עשר פעמים ביום מתחשק לי להגיד את זה לאנשים, ואין לי אומץ.

היא מבינה את אחיה הקטן, ומדברת בשבילו. בלילה, היא מבקשת לשמוע את הכבשששיששר או את ג'יימס טיילור או את יש אי שם, למרות שהיא יודעת שזה שיר שגורם לה לבכות.

ולפעמים כשחוזרים מהגן, היא מבקשת שנכין יחד משהו מתוק.

אבל אמא, יש בזה גם שוקולד, נכון? להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה עוגיות, פירות, שוקולד | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

תעירו אותי כשנגמר

אז תכננתי להכין פוסט לפורים עם הוראות להכנת תחפושת אולף-איש-שלג שעשיתי לקטן על פי דרישת אחותו הגדולה, אלזה (מי אני? מה קרה לחיים שלי? לעקרונות? לפמיניזם? להליכה נגד הזרם?).

ואז תכננתי גם להכין רעיונות למשלוחי מנות, ומתכונים לפסח וגם להתחיל עם עוגות גבינה כי מחרתיים שבועות. ובכלל, יש את המתכון ההוא שסימנתי עם השכבות של המרנג והשוקולד והאגסים, ומזמן לא הכנתי מקרונים, ומה עם השרלוט והפרזייה ועוד שניה כבר אין תותים ואין זמן.

אז תכננתי. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה עוגיות | עם התגים , , | 2 תגובות

If the rain comes

 

img_8133

כן, אני יודעת שתפוחים יש כל השנה.

אבל עוגת תפוחים בחושה עם תפוחים מקורמלים שיצאה הרגע מהתנור היא לגמרי של החורף.

שמסרב משום מה ללכת השנה.

לך כבר חורף. ביוש לך. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה עוגות | 2 תגובות

Fire and Rain

 

img_7491

האירועים האחרונים הטרידו את מנוחתי. מה הייתי רצה להציל אם הבית שלי היה עולה בלהבות?

את היומנים שכתבתי בהודו.
את המחברת שכתבנו יחד, חצי-כוס-מלאה ואני, בטיול ההתאהבות שלנו באירופה.
את קופסת המכתבים והתמונות מפעם שאני שומרת כבר עשרים שנה.
את הבובה שלוסי הכי אוהבת. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה מתוקים אחרים, קינוחים | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד

 

img_6719

חזרה לעבודה אחרי חופשת לידה. חמש וחצי בבוקר, מקלחות להתלבש לצחצח שיניים להכין תיקי אוכל ובגדים להחלפה לזרוק על עצמי משהו שלא ייראה יותר מדי כמו פיג'מה ולקוות שלא ישימו לב ששכחתי להוריד שערות ברגליים או כמה שחורים העיגולים שיש לי מתחת לעיניים. עשר דקות שהופכות לחצי שעה הליכה לגן של הגדולה. חמישים פעמים בדקה של "נו!!!", "בואי כבר!!!", "אבל אני מאחרת לעבודה", ו"אין לנו זמן לספור את כל עמודי החניה מהים עד גן מאיר!!!!". עוד רבע שעה ללב שוק הכרמל, עוד ילד נמסר לידיים שהן לא שלי והספירה לאחור מתחילה. האם ומתי אקבל את הטלפון לחזור ומאיזה גן הפעם יבשרו על תינוק חולה או ילדה שמסרבת להירגע. עוד חמישים דקות של אוטובוס כולל הפקק של הרכבת הקלה.
זמן מפקיחת העיניים עד שלוק ראשון של קפה: שלוש וחצי שעות. אם זה לא היה כל כך מביך הייתי יושבת במשרד בתשע בבוקר עם שניצל בגט כי טכנית זה ממש לא בוקר.  להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה חגים, טארט, פירות | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה