רגעים קטנים חולפים של אושר

אני לא מכירה הרבה אנשים שברירת המחדל של המצברוח שלהם היא אושר. אבל יש כאלה. הם שייכים לזן האופטימיסטי הנכחד. יש להם עדשות ורודות במשקפיים והם תמיד רואים את הצד החיובי בכל דבר. וגם יודעים למלא חצאי כוסות. זה אותו סוג של אנשים שמסוגלים לחיות באי וודאות, אוהבים לישון בטבע וסומכים על החיים שיהיו סבבה. שונאת כאלה. זאת אומרת, יש דווקא אחד כזה שאני מאוד אוהבת, אבל קנאה זה דבר נורא.

אצלנו, פשוטי העם, האושר מתגנב לו במנות קטנות. כמו איזה משב רוח רגעי בתל אביב באמצע אוגוסט. את יודעת שהרגשת את זה ושזה היה שם, אבל תוך שניה זה נעלם ואת מתלבטת אם זה לא היה סתם חלום.

ואז את ממציאה דברים קטנים כאלה שמנסים לשחזר את הדבר האמיתי, ההוא שמגיע כשלא שמים לב. רגעים של אושר קטן וצנוע. נגיד, להתעורר מהריח של הקפה על האש בבוקר. לשים לב שיש פרח חדש בגינה. להצליח לשחרר תל אופן מהתחנה של הבימה. להתעורר ולגלות שיום שבת ולחזור לישון. לשתות בירה מול השקיעה. לטבול טים טם בכוס תה בלי רגשות אשמה. לראות שוב פרק של סיינפלד. לצפות במקרונים מתרוממים בתנור ולזלף קישוטים על עוגה מפוארת.

ופעם אחת כשאנחנו הולכים לארוחה חגיגית ואני מביאה שלושה קינוחים מושקעים שעמלתי עליהם יומיים, הוא מחליט להכין תוך פחות מעשר דקות קראמבל תפוחים הכי פשוט בעולם שאין לו שום צורה אבל מתחסל תוך חמש דקות, גונב את הפוקוס ומקבל הכי הרבה מחמאות.

וזה עושה אותי אכולת קנאה, ומאושרת.

קראמבל תפוחים של פבריס 

לתפוחים
6 תפוחים (לא חשוב מאיזה סוג. אני אוהבת את הירוקים החמוצים).
מיץ מחצי לימון
שקית סוכר וניל
קורט קינמון (בצרפתית: "שלוש צביטות")

לקראמבל
125 גרם (3/4 חבילה) חמאה
200 גרם קמח (1 כוס + 3/4 כוס)
150 גרם סוכר חום (3/4 כוס) אני משתמשת בסוכר חום בהיר.

לעבודה
מחממים תנור ל – 210 מעלות
חותכים את התפוחים לקוביות קטנות

יאללה מכינים:

מחממים תנור ל 210 מעלות
חותכים את התפוחים לקוביות קטנות

מערבבים את קוביות התפוחים עם מיץ הלימון, סוכר הוניל והקינמון.

משטחים את התפוחים בתבנית. עדיף לא בתבנית מתפרקת. אבל אם מכינים בתבנית מתפרקת אז לפחות לרפד אותה בנייר כסף מלמטה. אחרת יהיו נזילות בתנור שכדי לנקות אותו צריך לקנות חדש.

IMG_2048

בקערה רחבה או על נייר אפייה על פני משטח עבודה נוח מכינים את הקראמבל. חותכים את החמאה לקוביות  ומרככים אותה כמה שניות במיקרו. מערבבים את הקמח עם הסוכר החום ואז מוסיפים את החמאה.

מפוררים עם קצות האצבעות עד שנוצרים פירורים. זה הכי ריפוי בעיסוק.


הכנו גם וידאו! טוב, אני מודה שהוא לא מלהיב במיוחד ושכלום לא קורה אחרי חמש שניות אבל לא אכפת לי. אז הנה האו טו מייק א קראמבל – הסרט:

מפזרים את הקראמבל מעל התפוחים ואופים 30 דקות. בסוף זה נראה כך:


ואם מגישים עם גלידה וניל אז אחרי חמש דקות זה נראה כך:

פבריס מוסר שאפשר גם להוסיף 100 גרם ריבת פטל על התפוחים לגיוון.

והרי לנו רגע קטן אך מספק של אושר

פוסט זה פורסם בקטגוריה עוגות, פירות, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על רגעים קטנים חולפים של אושר

  1. פינגבאק: בואי נימלט מן האספלט | peaceofcakeblog

  2. פינגבאק: חופים הם לפעמים געגועים | peaceofcakeblog

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s