… ולתפארת מדינת ישראל?

פעם יום העצמאות היה בשבילי לתלות דגל מחוץ לחלון ועל האוטו של אבא, וללכת לבית ספר בחולצה לבנה, ולשיר שירים של פעם. פעם יום העצמאות היה לשבת יחד מול הטלוויזיה ולראות טקסים ומשואות ואווירונים מפזרים צבעים בשמיים. פעם זה היה ללכת לכיכר מלכי ישראל לראות את כוורת חוזרת ולברוח מילדים עם ספריי קצף. זה היה לראות בפעם המיליון את גידי גוב שואל אם יש לך במקרה מילים להחלפה.

היום יום העצמאות בשבילי זה לקרוא חדשות ולהרגיש כמו חוצנית מכוכב אחר. היום זה קצינים שחושבים שרובה בפרצוף של ילד עם אופניים זה להצליח במשימה נגד האויב. זה מנהיגים שויתרו על האפשרות שיהיה שלום עם השכן מעבר לגדר, שאולי גם לו היה מתאים לחגוג איזו עצמאות. היום זה מרגיש כמו פולחן המוני של מוות ושל שכול. היום כבר לא בא לי לתלות דגל מחוץ לחלון.

ועדיין, משהו בשבוע הזה. האביב המבשר על בואו של הקיץ. הפרחים בגינה. מכנסיים קצרים ושמלות פרחוניות. השקט ברחוב, האמפם הסגור. השירים ברדיו. המשהו הזה, באוויר. בכל זאת חג.

שיפודים אלטרנטיביים ליום העצמאות

1 חבילה תותים
1 חבילה שוקולד מריר פרה
1/2 כוס קוקוס
1/2 כוס שקדים קצוצים
מעט שמן חמניות

איזה כיף שהתותים בסוף עונה ואפשר לקנות אותם בלי למשכן את הבית.

ממיסים את השוקולד:
הדרך הפלצנית – בקערה מעל סיר עם מים רותחים ("בן מארי" בעגה המקצוענית).
הדרך העצלנית – במיקרוגל, כל פעם כמה שניות וערבוב עד שהכל נמס.
לשוקולד המומס מוסיפים מעט שמן (לא זית!) לדילול. זה לא עובד עם חלב או שמנת או מים. וזה עושה ציפוי מהמם כזה כמו של ארטיקים שוקו וניל (יאמי). או שוקו בננה (איחס).
מעבירים לכוס גבוהה ועושים בריכה לתותים שיהיה נוח לטבול.
זה היה החלק הקשה. מעכשיו זה באמת משחק ילדים.

עובדים בשיטת הסרט הנע.

מצפים כל תות בשוקולד.
מצפים כל תות מצופה בשוקולד בקוקוס או בשקדים. או סוכריות קופצות. או מה שבא. הנה הזמן לגלות יצירתיות. זה כיף! באמת!

אבל החלק הכיף באמת זה לשפד. תחשבו על מי ששבר לכם את הלב פעם. או על אביגדור ליברמן.
חשוב להקפיד שהתותים יהיו יבשים כדי שהציפוי יתפוס וכדי שלא יתגלצ'ו מהשיפוד.


והרי לכם שיפודים מתוקים לחג. הלוואי שיום אחד נחגוג עצמאות לשתי מדינות.

חג שמח, ותודה לכל המפרגנים על הפוסט הראשון, התגובות שלכם עשו לי נעים.

פוסט זה פורסם בקטגוריה בקטנה, חגים, פירות, קינוחים, שוקולד, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

16 תגובות על … ולתפארת מדינת ישראל?

  1. אילנה ברגר הגיב:

    לא רק שיפוד אלטרנטיבי צריך מנהיג /מנהיגה אלטרנטיביים..מתי תרוצי כבר לכנסת????

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אדיר

  3. דניאל הגיב:

    "אבל החלק הכיף באמת זה לשפד. תחשבו על מי ששבר לכם את הלב פעם. או על אביגדור ליברמן."
    נהדרת.

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    Love it! what did you do with the extra chocolate???? 😉

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אהבתי

  6. עמית הגיב:

    זאת אחות שלי!!! #winning

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    מזדהה עם התחושות ורוצה לטעום את השיפודים

  8. שני הגיב:

    גול, שוב, תמונות מרהיבות ומתוקות (תרתי משמע). איזה כיף, את מעוררת השראה ביופי ובדיוק שאת עושה את הבלוג הזה!

  9. חוט ומחט הגיב:

    מתוק מתוק (תרתי משמע)
    עדין יה ואסטטי. אני אהבתי.
    תודה

  10. מיכל הגיב:

    בין הטקסים, העצבות, הדמעות והצמרמורת של הערב הכואב הזה הבלוג שלך הצליח להפיח בי חיוך.
    האמת שאני בד"כ מוסיפה קצת שמנת לציפוי ואז הוא מתקשה, אבל לא כמו ארטיק (למדתי משהו)…נראה לי שפיסטוקים או ברס (קשיו מסוכרים) ישתלבו פה מהמם.

    • Peace of Cake הגיב:

      תודה מיכל 🙂
      מהניסיון שלי כשמוסיפים שמנת זה יוצר מרקם כמו של גנאש שוקולד, שהוא מרקם עשיר יותר שעושה ציפוי עבה יותר. במקרה של התותים העדפתי את הציפוי הדק שיוצר השמן. אם שמים את התותים בפריזר לכמה דקות לפני שמצפים אז הציפוי מתקשה מהר ונהיה עוד יותר דקיק ושביר כמו של ארטיקים. פיסטוקים או ברס זה רעיון מעולה. פיסטוקים גם היו נותנים שילוב צבעים יפה עם התותים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s